עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(מ״א ב) וישב בניהו את המלך דבר לאמר בה דבר יואב וכה ענני א״ל זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בההוא גברא אי קטלת ליה קבול לטותיה דלתטייה אבוך ואי לא שבקיה דליקום בלטותיה דלטייה אבוך (שם) ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד (ש״ב ג כג) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב (מ״א יב יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב (ויקרא טו ז) כל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא מצורע מעזיהו דכתיב (ד״ה ב כו ט) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב (שם) והצרעת זרחה במצחו. מחזיק בפלך מאסא דכתיב (מ״א טו כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א״ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א״ל כמחט בבשר החי מנא ידע אבע״א מיחש הוה חייש ביה ואבע״א מרביה הוה גמיר לה ואבע״א (תהלים כה יד) סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם. נופל בחרב מיאשיהו דכתיב (ד״ה ב לה כג) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה א״ר שעשו כל גופו ככברה. וחסר לחם מיכניה דכתיב (מ״ב כה ל וירמיהו נ״ב:ל״ד) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו א״ר יהודה א״ר היינו דאמרי אינשי (דף מט) תהא ליטא ולא תהא מלטטא אתיוה ליואב לדייניה א״ל מ״ט קטלתיה לאבנר א״ל גואל הדם דעשהאל הואי עשהאל רודף הוה א״ל היה לו להצילו באחד מאבריו א״ל לא הוה יכיל ליה א״ל השתא בדופן חמישית כיון ליה דכתיב (ש״ב ב לה) ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא״ר יוחנן בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלוים בו באחד מאבריו לא יכיל ליה אמרו ליה ניזיל אבנר מ״ט קטלתיה לעמשא א״ל מורד במלכות הוה דכתיב (ש״ב כ ה) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו׳ וילך עמשא להזעיק את איש יהודה ויוחר וגו׳ אמרו ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו לישראל דפתיח להו במסכת אמר כתיב (יהושע א׳:י״ח) כל אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לד״ת ת״ל (שם) רק חזק ואמץ אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב (מ״א ב כח) והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה מאי לא נטה א״ר יהודה שבקש לנטות ולא נטה ומ״ט לא נטה א״ר אלעזר עדיין לחלוחית של דוד קיימת ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר עדיין אצטגניני של דוד קיימין דאמר ר׳ יהודה אמר רב ת׳ ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות והן הן בעלי אגרופין של דוד:
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה אין הזדה אלא בשאט בנפש כענין שנ' (דברים י"ח כ"ב) בזדון דברו הנביא: איש. פרט לקטן: על רעהו פרט לאחרים: רעהו. פרט לגר תושב מוציא אני את אחרים שאין להם מצוות בישראל עדאן לא אוציא את גר תושב שיש לו מצוות בישראל: ת"ל רעהו פרט לאחרים רעהו פרט לגר תושב: להרגו בערמה. פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה: להרגו בערמה. זה שבא עליו בתסקופין כיואב שהרג את אבנר דכתיב (ש"ב ג' כ"ג) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי: מעם מזבחי. הא אלו היה שוגג היה המזבח קולטו ואין קולט אלא גגו של מזבח בית עולמים ואין קוליט אלא [שוגג אבל מזיד אפלו] כהן ועבודה בידו דוחין אותו ממנה וממיתין אותו אמר ר' יוסי קל וחומר דברים מה עבודה שהיא דוחה שבת דוחין אותה להמית נפש מפני נפש שבת שעבודה דוחה אותה דין הוא שידחה אותה בשביל להחיות ספק נפש: תקחנו. אין לי אלא רוצח בלבד מניין לרבות שאר המומתין ת"ל תקח תקחנו: למות. ולא לגלות ולא ללקות: למות ולא לעונשין: ד"א מעם מזבחי מניין שתהא סנהדרין סמוכה למזבח ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות: ומניין שאין ממיתין אלא בפני הבית ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות הא אם יש מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית מכאן אמרו ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל מפני שגלו סנהדרין ולא היו במקומן במקדש: